פסק-דין בתיק ת"ק 33854-03-12

פתח דבר

1.                   בפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש אשר על פי הנטען, נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 01.05.10 (להלן: " התאונה").

2.                   בדיון אשר התקיים בפניי ביום 10.09.12 התייצבו התובעת ונציגת הנתבעת 3. משלא התייצב הנתבע 2 לדיון, על אף שקיים אישור מסירה בתיק בדבר זימונו לדיון, ניתן פסק דין נגדו.

3.                   ביום 27.09.12 הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק דין, בטענה כי סבר לתומו שחברת הביטוח תספק לו הגנה משפטית. על טענותיו חזר הנתבע 2 בדיון אשר התקיים בפניי ביום 27.01.13.

הבקשה לביטול פסק דין

4.                   מעיון ברישומי מערכת בית המשפט, אין חולק כי הנתבע 2 הוזמן כדין לדיון, וכי לא נפל פגם דיוני שגרם לאי התייצבותו. יחד עם זאת, ועל אף שלא נפל פגם בזימונו של הנתבע 2 לדיון, ועל מנת לתת לו את יומו בבית המשפט, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע 2 ביום 10.09.12.

ולגופה של התביעה

5.                   בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הייתה התובעת בעליו ו/או המחזיק של רכב מ.ר 83-639-24 (להלן: "רכב התובעת").

6.                   הנתבעת 1 הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו בעליו ו/או המחזיקה ברכב מ.ר. 93-864-66 (להלן: "רכב הנתבעים).

7.                   הנתבע 2 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן, הנהג של רכב הנתבעים.

8.                   הנתבעת 3 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן הייתה המבטחת של רכב הנתבעים בפוליסת ביטוח ברת-תוקף.

9.                   הצדדים חלוקים הן באשר לשאלת האחריות לתאונה, והן בשאלת הנזק.

10.               על פי הנטען בכתב התביעה, במועד הרלוונטי לתאונה, ועת יצאה התובעת מחניה, ביקש הנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעים ברוורס, לחנות במקומה, לא המתין עד ליציאתה מהחניה, ופגע ברכבה בצדו הקדמי שמאלי.       

11.               כן טוענת התובעת כי, כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכבה הנזקים המפורטים בכתב תביעתה,  והיא עותרת, אפוא, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים הנטענים, כמפורט בכתב התביעה, בנוסף לתשלום שכ"ט שמאי והוצאות, הכול בסך של 5,723 ש"ח. 

12.               הנתבעים מכחישים את אחריותם לאירוע התאונה הנטען, לרבות סך הנזקים הנטענים על ידי התובעת, וטוענים כי האחריות לתאונה רובצת על התובעת.

13.               לטענת הנתבעים, במועד התאונה, ביקש הנתבע 2 להחנות את רכב הנתבעים, ועל כן החל לנסוע אחורנית בזהירות על מנת להיכנס בבטחה לחניה. לפתע, החלה התובעת לנסוע לאחור, ללא שבדקה את הדרך, ופגעה ברכב הנתבעים.

14.               הוסיפו הנתבעים וטענו כי, התובעת הפתיעה את הנתבע 2 בנסיעה לאחור, אשר לא יכל למנוע את התרחשותה, כאשר חוסר זהירותה של התובעת בנסיעה לאחור, גרמה לתאונה.

15.               הנתבעים הכחישו את גובה הנזק לו טענה התובעת, כאשר לטענתם, חלק מהנזקים בדו"ח השמאי, אין מקורם בתאונה דנן.

16.               הנתבעים עותרים לדחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.